במחשכים הושיבנו- בבלי וירושלמי

"בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָֽם" (איכה ג)

בבבלי בסנהדרין אומרים:

"'במחשכים הושיבני כמתי עולם' - אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל".

הפסוק אותו דורש רבי ירמיה נאמר במגילת איכה, כחלק מהתיאורים הנוראים של הגלות. וכאשר ביטוי זה נדרש על התלמוד הבבלי - בית חיינו - זה קשה מאוד. 

כך הרגישו בעלי "מסורת הש"ס" - כותבי ההערות על דף הגמרא, ואכן שילבו בו הערה המלקטת כמה מקורות, המלמדים "זכות" על הביטוי הזה, ועל התלמוד הבבלי. 

הנצי"ב מסביר שיש יתרון לחושך, שכיון שאין האור גלוי, וההלכה מתבררת על ידי עמל ופילפול בפרטים - אור השכל מאיר ומתגלה יותר מאשר המבט מתוך האור, שרואה את הכלל, אבל פחות מברר את פרטי הפרטים. 

בספר הזוהר (זו"ח איכה) אומרים, שהתלמוד הבבלי נקרא חושך, לעומת האור שהוא התלמוד הירושלמי:

"'והאור', זה התלמוד ירושלמי, דנהיר נהורא דאורייתא, לבתר דאתבטל דא, כביכול, אשתארו בחשוכא. דכתיב, 'במחשכים הושיבני', זה תלמוד בבלי, דאזלין ביה בני עלמא במחשכים."

מכלל הדברים אנו לומדים, שדרכה של תורה שהולכת ומאירה באור הגאולה, הוא שישוב ויאיר אור הירושלמי, בשילוב עם יתרון החושך של הבבלי. 

וכך אומר הרצי"ה (לפני כחמישים שנה..):

"כשאנו עוסקים בשלמות, אנו מתקשרים מיד באוירא דארץ ישראל המחכים, ובדבר ה' שבתלמוד הירושלמי. יותר ויותר אנו נפגשים כעת עם תלמוד ירושלמי. אמנם, על פי רוב, יש לנו עדיין מספיק קדושה לקבל מן הבבלי, שהוא עצמו, מעיד על עצמו: "במחשכים הושיבני – זה תלמודה של בבל" (סנהדרין כד), אבל, יחידים עוסקים כבר בירושלמי, ואנו נפגשים כעת במידה יתירה עם הירושלמי. בשנים האחרונות, חלה תחיית התורה בלימוד הירושלמי, וזה הולך וגדל. הגדלות, והשלמות, והתמימות, צריכה להתגלות, ממקור האור הגדול, של שילוב הבבלי והירושלמי." (מתוך התורה הגואלת ח"ד עמ' עט)

המקובלים אומרים, שבבלי זה כנגד רחל, וירושלמי זה כנגד לאה. 

תורת הבבלי בעצמה אומרת לנו: אל תשאירו אותי בחושך, למדו אותי יחד עם אחותי הגדולה - הירושלמי, וכך נבנה יחד "כְּרָחֵל?וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶן אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל"